באבאי נ' פרלמוטר, רו"ח ואח'

החלטה

הבקשות :

1.מונחות לפניי שלוש בקשות לסילוק התובענה על הסף, שהוגשו ע"י כל אחד מהמבקשים - המבקש מס' 1, המבקשים מס' 2 ו-3 והמבקשת מס' 4. התובענה הוגשה ע"י המשיב - מנהלה לשעבר של חברת אמינות מוקד ארצי (1978) בע"מ (להלן: "החברה"), אשר פורקה.

בפי המבקשים טענות שונות לסילוק התובענה על הסף, בעילות של העדר סמכות עניינית ו/או העדר עילה ו/או מעשה בית דין ו/או חלותן של הוראת החסינות המהותית שבסעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין" או "הפקודה"), אולם לאור מסקנתי, כפי שתובהר להלן, מתייתר הצורך לפרטן.

2.המשיב הגיש תגובות מטעמו לבקשות הנ"ל ובנוסף, הגיש בקשה למתן הוראות (בקשה מס' 8 בתיק), בה ביקש להורות כי הוא פטור מלבקש, מבית המשפט של הפירוק, היתר להגשת התובענה נגד המבקשים 1-3, הם בעלי תפקיד שמונו ע"י ביהמ"ש של הפירוק, בהליך פירוקה של החברה (להלן: "בעלי התפקיד") ואשר נגדם טוען המשיב, בתביעתו, טענות קשות.

כן ביקש המשיב לאחד את הדיון בכל הבקשות הנ"ל.

הרקע להגשת הבקשות :

3.בקצרה, אומר, כי מדובר בתביעה נזיקית, כספית, על סך של 10 מיליון ₪, במסגרתה מעלה המשיב טענות חמורות באשר להליכי פירוק החברה, שהתנהלו בתיק פר"ק 2940-09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב (להלן: "תיק הפירוק"). טענותיו מופנות, באופן אישי, נגד התנהלות בעלי התפקיד, ונגד מדינת ישראל - משרד המשפטים - כונס הנכסים הרשמי וכן נגד השופטת הנכבדה, סגנית הנשיא ורדה אלשייך, אשר דנה בתיק הפירוק. לטענתו עולה התנהלותם של בעלי התפקיד ובית המשפט עצמו, כדי רשלנות על פי סעיף 35 לפקודת הנזיקין ולצרכי ההוכחה הוא מגייס לעזרתו את סעיף 41 לפקודה.

נגד מדינת ישראל-משרד המשפטים ומערכת בתי המשפט וכן נגד השופטת הנכבדה טוען המשיב, כי ביהמ"ש התרשל במילוי תפקידו, בין היתר בבחינת מצב התיק והדיווחים וכן בפיקוח על בעלי התפקיד. טענות בדבר רשלנות בניהול ובפיקוח הוא מעלה גם נגד משרד המשפטים וכונס הנכסים הרשמי. גם כאן מגייס המשיב לעזרתו את סעיף 41 לפקודה.

ביום 25/2/10 ניתן פסק דין בתיק הפירוק ובמסגרתו ניתן צו פירוק קבוע לחברה (להלן: "פסק הדין").

המשיב הגיש לתיק הפירוק בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, אשר נדחתה בהחלטת כבוד סגנית הנשיאה, השופטת אלשייך מיום 12/5/10. המשיב הגיש לבית המשפט העליון (ע"א 2461/10) ערעור על ההחלטה וכן ביקש עיכוב ביצוע פסק הדין. בקשתו לעיכוב ביצוע נדחתה בהחלטת כבוד השופטת נאור מיום 23/5/10 והליך הערעור נמחק, לבקשת המשיב, על פי החלטת כבוד הרשם שני מיום 31/1/11.

4.אינני סבורה שיש מקום, בשלב זה, לאחד את הדיון בכל הבקשות ואף אינני סבורה שיש לדון, כעת, בכולן. כפי שיובהר להלן, בטרם תידונה הבקשות כולן, על המבקש לפנות אל ביהמ"ש של הפירוק לשם קבלת היתר להגשת התובענה נגד בעלי התפקיד. ללא היתר, כלל לא ניתן היה להגיש את התובענה ולמעשה – אין בפניי תובענה שהוגשה כדין.

רק לאחר שתינתן החלטה בבקשה למתן היתר להגשת התביעה וככל שיינתן היתר, יידונו הבקשות, אם וככל שיהיה עוד צורך בכך, ע"י ביהמ"ש אשר ייקבע כי ידון בתובענה.

5.לטענת המבקשים, הסמכות הייחודית בענין דנן מסורה לבית המשפט של הפירוק, שכן, לטענתם, על פי הדין ועל פי ההלכה הפסוקה, כאשר עסקינן בתביעה כנגד בעל תפקיד אותו מינה בית המשפט בהליך מסוג זה, יש לקבל את אישורו של בית המשפט הממנה, להגשת תביעה, טרם הגשת.

מטעם זה טוענים המבקשים, כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה וכי הסמכות ליתן היתר טרם הגשת תביעה מסורה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, הוא בית המשפט של הפירוק.

6.המשיב, בתגובתו, אינו חולק על כך שעל פי הדין וההלכה הפסוקה, מוטלת על מי שמבקש להגיש תביעה אזרחית נגד בעלי תפקיד, חובה לקבל היתר להגשת התובענה, מבית המשפט אשר מינה את בעל התפקיד. אולם, לשיטתו, דברים אלה יפים מקום בו אין התובע בא בטענות לבית המשפט אשר מינה את בעל התפקיד.

לטענת המשיב, במקרה דנן, מאחר שחלק מטענותיו מופנה נגד בית המשפט של הפירוק, הוא בית המשפט המחוזי בתל אביב, הרי שיהא בכך משום ניגוד עניינים, אם בית המשפט המחוזי, אשר את החלטותיו מבקש המשיב (בין היתר), להעמיד לבחינה, יהיה בית המשפט אשר יחליט אם יש ליתן היתר להגשת התובענה.

המשיב מבקש לבסס את טיעונו זה, תוך עשיית היקש ממקרים בהם מצוי שופט בניגוד עניינים, שאז אין זה מן הדין שישב כמכריע בשאלות אשר בעת ההכרעה בהן, הוא עלול להיות מושפע מהחלטותיו שלו עצמו.

דיון ומסקנות :

7.אחר שעיינתי בבקשות הצדדים ובתגובות שהוגשו, על צרופותיהם, באתי לכלל מסקנה כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה.